כיצד למנוע את הרס החיממים באור תת-אדום בסביבה לחה
אם אתם מתקינים חיממים באור תת-אדום בגובה רב, אתם כנראה יודעים שהסביבה שם קשה מאוד. האדים, הטל, והרטיבות המתמדת – כל אלו יכולים לגרום להרס החיממים. לכן, אנו מייצרים את המוצרים שלנו עם מערכות הגנה נגד ערפל ונגד טל. ראינו יותר מדי חיממים שנהרסו בגלל קצר חשמלי או נזק לצינורות הקוורץ. זו בעיה שאף אחד לא רוצה להתמודד איתה.
למה הלחות היא האויב
הבעיה כשמתקינים חיממים בגובה רב היא שיש שינויים תכופים בטמפרטורה. זה גורם להיווצרות טל. כשטיפה של מים פוגעת בצינורות הקוורץ החמים, נוצר “מתח תרמי”. בשפה פשוטה – נוצרים סדקים קטנים. כשהסדקים האלו נפתחים, החוטים שבתוך החיממים נפגעים והחיממים נהרסים. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרי אטימה מיוחדים. הם פועלים כמו “מעיל גשם” לחיממים, ומונעים מהלחות להגיע לחלקים החשמליים של החיממים.
התמודדות עם טל ודירוגי IP
אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת נקודות החיבור החשמליות. שם נמצא הסכנה האמיתית. אנו משתמשים בחומרי אטימה שמונעים חדירת מים. זה לא רק עניין של השארת החיממים פעילים, אלא גם של מניעת קורוזיה שעלולה לפגוע בנקודות החיבור עם הזמן. אם אתם משתמשים בחיממים במחסן או באזורים רטובים, ההגנה הזו תמנע מהחיממים להיהרס.
הקורבן ההכרחי
אני אהיה כנה איתכם: הוספת חומרי אטימה גורמת לשינוי קל באופן החימום. אתם עשויים לשים לב לירידה קלה בחום שנוצר מהחיממים, לעומת חיממים שאינם מאובטחים. אבל באמת? ירידה של 5% בחום היא עדיפה על הרס מוחלט של החיממים. אני מעדיף את הירידה הקלה הזו תמיד. טיפ אחרון: בדקו את נקודות החיבור של החיממים. בגלל האטימה הנוספת, החיממים יהיו כבדים יותר. אל תנסו לתקוע אותם בנקודות חיבור חלשות. ודאו שהנקודות שבהן החיממים מותקנים חזקות מספיק כדי לעמוד בעומס.