למה החיממים המוטמעים שלכם בעצם מתים (ואיך תיקנו את זה)
יש סוד קטן לגבי חיממים אינפראאדום מוטמעים בתקרה: לרוב, זה לא הרכיב המחמם עצמו שנהרס ראשון. בדרך כלל, הבעיה מתחילה בדיוק בנקודה שבה החוטים מחוברים לצינור הקוורץ.
כאשר משתמשים בחיממים בעלי הספק גבוה, האזור הזה סובל מחום קיצוני – הוא מתחמם, מתקרר, ואז מתחמם שוב. אם החיבורים אינם מושלמים, חמצן ולחות יכולים לחדור לתוך החיממים. לאחר זמן מה, נוצרת חמצון והבידוד של החיממים נהרס. ואז… קורה קצר.
הבעיה עם המוצרים “זולים”
אם תקנו חיממים זולים, סביר שתגלו שהחיבורים נעשים באמצעות דבקים פשוטים או חומרי בידוד לא איכותיים. חומרים אלו אינם יכולים לעמוד בחום שנוצר בחיממים. הם נשרפים או נשברים.
כאשר החיבורים נהרסים, החוטים מתבלים מהר מאוד. ראיתי מקרים בהם הבידוד נשרף, והנחושת נחשפה. ובואו נהיה כנים: קצר חשמלי בתקרה אינו רק בעיה של מכשיר שלא עובד – זו גם סכנת שריפה.
הדרך הנכונה לעשות את זה
החלטנו להפסיק להשתמש בדבקים. במקום זאת, אנו משתמשים בחומרי בידוד איכותיים. אנו משלבים חומרי ציפוי סיליקוניים עמידים בחום עם חומרי בידוד איכותיים. המטרה היא להבטיח שהחיבור בין הצינור הקוורץ לחוטים יהיה אטום לחלוטין.
כך נמנעת בעיית החדירה של אוויר לתוך החיממים. אתם יודעים, כשהחיממים מתקררים, הם שואבים אוויר לח לתוכם… ואנחנו פשוט מונעים את זה.
טיפ קטן לגבי ההתקנה
יש חיסרון אחד: מכיוון שחומרי הבידוד איכותיים מאוד, החוטים נהיים קשים יותר. אי אפשר פשוט לכופף אותם לזווית חדה כדי להכניס אותם לתוך תיבת החיבורים. אם תנסו זאת, אתם בעצם פוגעים בחומרי הבידוד – וזו טעות. עדיף להשאיר קצת מרווח לחוטים, כך שהם יוכלו לנשום… וכך נמנעת כל לחץ על נקודות החיבור.
זה פרט קטן, אבל הוא קובע את ההבדל בין חיממים שמתים לאחר שני חורפים, לבין חיממים שעובדים כראוי במשך עשר שנים.