למה אנחנו מנסים להרוס את מחממי האמבטיה שלנו (בכוונה)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שנופלות בכל מקום, והטמפרטורות יכולות לעלות מאצלות לחום גבוה בתוך דקות. זו סיטואציה אידאלית לקריסה של המכשיר.
אם החיבורים נפגעים או שיש שריטה קטנה בצינור הקוורץ, המכשיר כבר לא יכול לעבוד. אנחנו לא רוצים לנחש כמה זמן המחמם יוכל לעבוד, לכן אנחנו מבצעים עליו “בדיקות עמידות בתנאי לחות”. בעצם, זו דרך מתוחכמת לומר שאנחנו מענים את המכשיר במעבדה עד שהוא נשבר.
הבעיה עם האדים
הבעיה עם אדי המים היא שהם מוצאים דרך לחדור לתוך המכשיר – דרך הסדקים הקטנים במעטפת שלו. האדים מתגבשים על החיבורים החשמליים.
במנורות אינפרא-אדום רגילות, הלחות יכולה לגרום לסדקים זעירים בקוורץ. כשהמחמם נדלק והטמפרטורה עולה, הסדקים האלהמתרחבים. חמצן חודר פנימה, החוט הטונגסטן מחליד, והמנורה נהרסת מוקדם מדי. זו דרך שקטה אך יעילה להרוס את המכשיר.
איך אנחנו בודקים אותם
אנחנו שמים את המכשירים בחדרי מזג אוויר שמחקים שנים של שימוש באמבטיה, אך בזמן הרבה קצר יותר. אנחנו מעלים את הלחות ל-95%, ומשנים את הטמפרטורה כל הזמן.
אנחנו לא רוצים רק תשובה פשוטה של “כן” או “לא”. אנחנו רוצים לראות בדיוק איפה החומרים מתחילים להיהרס. אנחנו בודקים דברים כמו:
*החיבורים: האם החיבורים נקטנים או מתעוותים עם הזמן?
*החיבורים החשמליים: האם החיבורים מחלידים בגלל הלחות?
*הבידוד: האם החשמל דולף כשהמעטפת נרטבת?
הפשרה
אפשר היה פשוט להשתמש בחיבורים חזקים יותר ובזכוכית עבה יותר כדי להפוך את המכשירים לעמידים יותר. אבל יש בעיה – הגנה יתר יכולה להאט את קצב חימום החדר.
זו בעיה של איזון. אולי נאבד כמה שניות של חימום מהיר, אבל בתמורה נקבל מכשיר שלא ייהרס לאחר שישה חודשים. אנחנו משנים את עובי החומרים עד שמוצאים את הנקודה האידאלית – שבה המכשיר עדיין חם מאוד, אך הוא עמיד לחלוטין.
אנחנו מעמידים את המכשירים האלה במצבי לחץ קיצוניים, כי כשהמכשיר נהרס בחדר האמבטיה, זה לא רק מעצבן – זו גם סכנה לבטיחות. אנחנו מעדיפים להרוס מאה מכשירים במעבדה שלנו, מאשר שאחד מהם ייהרס בחדר האמבטיה שלכם.